כתבי־היד העבריים של ימי־הביניים

כתבי־היד העבריים של ימי־הביניים

עד לסביבות 1460-1480 - לפני תחילת הדפוס באותיות עבריות - כל הספרים נכתבו ביד; גם לאחר מכן רבים מהם עדיין נכתבו כך והם נכסי צאן ברזל של העולם היהודי, בדומה לקתדרלות בעולם הנוצרי. אולם, בעוד היצירות הארכיטקטוניות נטועות על האדמה ונישאות בהוד ובפאר לנגד עיננו, כתבי־היד עשויים קלף ונייר ונישאו עם בעליהם במסעות ארוכים, מסתתרים על־גבי מדפים וספונים בספריות ציבוריות ברחבי העולם המערבי, כמעט נשכחים לחלוטין. מן הכמות האדירה של כתבי־היד שנכתבו באותיות עבריות במשך ימי־הביניים (משנת 900 עד שנת 1540 לערך), בארץ הקודש ובכל ארצות התפוצה היהודית, המוערכת בין 1 ל-2 מיליון קודקסים (הספרים המורכבים ממחברות), נותרו בין 000 35 ל- 000 40 כרכים, שלמים או חלקיים, אשר נשתמרו בכוונה תחילה וכ- 000 300 קטעים שנשתמרו לגמרי במקרה : או שנקברו בגניזות או שהשתמשו בהם שימוש חוזר על מנת ליצור כריכות של ספרים אחרים.

חקר כתבי־היד מהווה נדבך חשוב בחקר ההיסטוריה היהודית. תרומתו מתבטאת בשלושה תחומים מרכזיים :

I. המחקר של תולדות הטקסטים החל לפני למעלה מ-150 שנה והוא מתבסס בעיקר על הספרים המודפסים המציגים את הטקסט של כתב־יד אחד או שניים ובחלק קטן מהמקרים על כתבי־היד אשר לחוקרים שקדמו לנו הייתה גישה. עולם כתבי־היד הינו עצום אך מספר הטקסטים הכתובים בכתבי־יד אלה עצום עוד יותר. הם כוללים את כל הטקסטים של המסורת היהודית עד לסוף ימי־הביניים, אך גם תרגומים רבים של טקסטים יווניים, לטיניים וערביים. כמעט כל הטקסטים האלה כתובים באותיות עבריות והם בדרך כלל בשפה העברית. אולם, ניתן למצוא גם טקסטים בכל השפות בהם דברו היהודים : ארמית, ערבית, צרפתית וספרדית, גרמנית (יידיש) וכו'. ממחקר הטקסטים הזה התפתחו תחומי מחקר אוניברסיטאי רבים : התנ"ך ופרשנות המקרא, התלמוד, האגדה והמדרש, המשפט העברי, התפילה, הדקדוק, הפיוט והשירה החילונית, המיסטיקה והקבלה, הפילוסופיה והמדעים... בימינו ניתן לקרוא טקסטים אלה, בשני מימידים, על גבי מסך (סרטי מיקרופילם או תמונות סרוקות). במכון לתצלומי כתבי־יד עבריים (הספריה הלאומית, ירושלים) ניתן למצוא כמעט את כל (% 90) הטקסטים של כתבי־היד העבריים (כ- 000 74 סרטי מיקרופילם), אשר שמורים בספריות ברחבי העולם. כיום, בכל הפרסומים, מספר המיקרופילם במכון רשום אחרי המספר הסידורי של כתב־היד בספריה בה הוא נמצא. נוסף על כך, נציין כי ספריות רבות החלו לבנות מאגר של תמונות סרוקות של כתבי־היד אשר ברשותן. פרויקט הגניזה של דב פרידברג, כאשר יושלם, יאפשר צפיה על גבי המסך של למעלה מ- 000 250 קטעי גניזה. בדומה לכך, הפרויקט ספר בתוך ספרים (Book within Books) מטפל באלפים של קטעי כתבי־יד אשר נשתמרו, בעיקר אך לא רק, בכריכות של ספרים.

II. כתבי־היד הינם אוביקטים בעלי שלושה מימדים ונותרו בהם עקבותיהם של הנפש ושל הידים של אלו אשר כתבו אותם, קראו בהם ואהבו אותם. הפליאוגרפיה העברית הינה תחום מחקר חדש, היא התחילה את דרכה בדיוק לפני 50 שנה : היא חוקרת את תכונותיו החומריות של הספר, הקודיקולוגיה ותכונותיו של הכתב, הפליאוגרפיה גופא. היא מפגישה אותנו עם האנשים שהזמינו את כתב־היד, עם אלה שכתבו אותו, שעיטרו אותו ועם אלה שקראו אותו במהלך מאות השנים. הפליאוגרפיה חושפת בפנינו את ההקשר החברתי-תרבותי, היהודי והלא יהודי, בו נוצר וחי כתב־היד.

III. חקר קורות חייו של כתב־היד, החל מיום כתיבתו ועד לימינו, חושף פרטים היסטוריים נוספים : הבעלים, היהודים והלא יהודים, של כתב־היד השאירו על גבי הדפים את חותמם (שטרות מכר או קניה, סימונים, חותמות ושמות הספריות בהם נשתמרו). לעיתים קרובות הוספה לכתב־היד כריכה הנושאת את חותם הבעלים (שלטי אצולה או סמלים אחרים). כתבי־היד נשתמרו במשך מאות שנים בספריות ,נוצריות ברובן, וכך הם ניצלו ממלחמות ולא נשלחו לאש המוקד. העובדה כי, בימינו, הם עומדים לרשות החוקרים היא בגדר נס; נס אשר התרחש בזכות אנשים, אספנים, וחיבתם לעָבָר והכבוד שהם רחשו לתרבויות האנושיות באשר הן.

כל אחד משלושת תחומי המחקר האלה - חקר הטקסט הכתוב בכתב־היד, חקר כתב־היד בהיותו חפץ מוחשי וחקר קורות חייו של כתב־היד - דורש את מלוא תשומת הלב של החוקר ובחינת היבטים שונים במהותם של כתב־היד ולכן יחקר בנפרד. כל תחום שונה בידע שהוא מבקש. על מנת להבין טקסט יש להצטייד בידע מתחום הפילולוגיה והבנה של דרך החשיבה בתחום. על מנת למדוד כרך ולאמוד את עובי הקלף ממנו הוא עשוי, לתאר את הכתב בו הוא נכתב ואת העטורים המצויים בו, וכן את כריכתו, זקוק החוקר לחושיו : ראיה ומישוש והכנת רשימה מלאה של ציוני בעלות למיניהם, ציונים אשר נרשמו בכתב־היד בנדודיו של הכרך - על־ידי אנשים פרטיים ו/או ספריות שונות - מחייבת ידע ביבליוגרפי נרחב על הסביבה התרבותית של הארצות בהן שהו כתבי־היד וכן על מקום בו הם נמצאים כיום.

היסטוריה המשלבת בתוכה ממצאי שלושת המחקרים תספק תמונה מיהמנה לגבי כתב־היד וקורותיו. היא זאת אשר מאפשרת לחוקר לקבוע את מיקומו של כתב־היד על ציר הזמן וכן את המקום הגיאוגרפי אליו הוא משתייך וכך לשבץ אותו במארג המידע שיש בידינו על העבר.

מספר מצומצם ביותר של כתבי־יד (בין 100 ל- 200) יחידים במינם בשל עטוריהם המרהיבים או בשל חשיבות הטקסט עצמו, זכו לכך שיְחַקְרו ויכָּתְבו קורות חייהם. אולם, כל כתבי־היד אוצרים בתוכם את עקבות ידו ועינו של מי שהיה מעורב בחייהם.